"עזרת ישראל" – על כותל ואהבה

יואב אנדי

 

אומרים שזיכרונות חיוביים נחרטים בזיכרון. לצערי הדבר נכון גם לגבי זיכרונות שליליים - הם נחרטים בנשמה. לפני 25 שנה, בט' באב, ממש בסיום השירות הסדיר שלי, הגעתי יחד עם אבא שלי וחברים נוספים לקרוא את מגילת איכה ברחבת הכותב המערבי. זה לא היה אירוע מיוחד - קהילות רבות קראו במשך שנים את המגילה ביחד, במעגל ברחבת הכותל, צמים וכואבים את החורבן, שכפי שחז"ל מלמדים אותנו, הבאנו על עצמנו מתוך שנאת חינם גדולה.

המתפללים החרדים החלו לקלל, לגדף, להרביץ, לזרוק חפצים ולהתאגד באלפים, ודווקא בערב ט' באב, התנפלו עלינו במטרה לסלק אותנו מהכותל. המשטרה דחפה והרחיקה אותנו מהכותל עד שער האשפות. וכך אני צופה באבי צועק - ודוחפים אותו, אבלים מנסים לומר קדיש - ודוחפים אותם, מתפללים נגררים על הרצפה. 

החוויה ההיא הקשתה עליי לבוא שוב לכותל ולהתפלל בהתרגשות, כפי שנהגתי עד אז, אבל היא זרעה בי את זרעיי המחויבות ליהדות אחרת, לחברה שתנהג אחרת ולרבנים שידברו ויתנהגו אחרת. החלטתי להקים מכינה קדם-צבאית ומדרשה חינוכית שתחנך את המנהיגות העתידית של מדינת ישראל לעולם תורה שבוחר בחיים ובאמונה, ומתנגד לשנאת חינם שעדיין קיימת בינינו.

מאז אותו אירוע מדינת ישראל החליטה שרחבת הכותל אינה מיועדת לתפילה שוויונית של קהילות שאינן אורתודוקסיות, אך למען שלום-בית ובכאב לב עברנו אל החפירות הדרומיות, הקרויות היום "עזרת ישראל", מקום שאף אחד לא הגיע להתפלל בו עד אותה תקופה. שם התחלנו לערוך את התפילות שלנו בחגים, בשבתות, בימי לוח ציוניים, באירועים משפחתיים ועוד.
כעת מגיעים גם לשם חרדים וחרד"לים עם רבניהם, כדי לסלק אותנו. מראות של יריקות, קריעת סידורים, הפרעה לתפילות, גידופים, אלימות, זריקת חפצים - הפכו שגרתיים. 

בשבוע הבא נציין כולנו את ט' באב ואיננו רוצים לחוות שוב שנאה, אלימות, בוז ושחצנות. אני פונה אליכם – כמי שמאמינים שיהודי בארץ ישראל צריך שיתפלל בבטחה, שסבורים שהדת אינה שייכת לזרם אחד בלבד, ושמשוכנעים שאירועי האלימות בכותל זה חילול השם גדול שפוגע בעולם התורה ומגדיל שנאה בישראל ובעולם היהודי ככלל; 

אני פונה אליכם - כרבנים בעלי היגיון שמתנגדים לרבנים קיצוניים שמטפטפים את ארס השנאה והתועבה לתלמידיהם; לרבנים של מכינות קדם צבאיות אורתודוקסיות שאומרים לי ש"שנינו סוחבים את אותה אלונקה";

אני פונה אליכם - שמסתכלים במראה ואינם פוחדים מהדרך בה אנו צועדים – 

השמיעו קול!

הגיעו אתם ותלמידיכם לכותל, עמדו שם עמנו בערב ט' באב ותהיו אתם המחיצה בין הקיצוניים לשפויים. כי אם לא תהיו שם - תגדל שנאת חינם בעם היהודי בארץ ומחוצה לה, ואם לא תהיו שם - תחזקו אותם כדוברים ומייצגים של הדת בישראל. 

זהו, לצערי, רק קצה קצהו של קרחון שנאת החינם שבוערת כאן ומלובה יום ביומו. היא לא חייבת לבעור, יש באפשרותנו לגרום לה לדעוך, אבל זה תלוי באלו שמלבים אותה, ויותר מכך באלו שעומדים מנגד.

לפני מספר ימים נסעתי בלילה בכביש 6 ועצרתי בתחנת דלק. עמדו שם שני אברכים צעירים שביקשו טרמפ. אמרתי להם שהם מוזמנים, אבל שידעו שאני אדם מסורתי / קונסרבטיבי. אחד מהם הסתכל אליי ובלי לחשוב פעמיים אמר: "אנחנו לא נכנסים לרכב שלך".

יהודים אנחנו, ואחים. אין מקום לשנאת חינם במדינת ישראל.

 

הרב יואב אנדי הוא ראש מדרשת חנתון