Home > כללי > שבועות תש"ף – הרב מנחם סוכות

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו, גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו.

בא לפני הלל, גייריה. אמר לו, דעלך סני – לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא – זיל גמור. [שבת לא א]

במסכת שבת הגמרא מספרת על אדם שמגיע לשמאי ומבקש להתגייר, אך מתנה את רצונו בכך ש"שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת".

שמאי דוחף אותו.

אותו האדם ממשיך ומגיע להלל, הלל מלמד אותו, את ששנוי עליך לא תעשה לחברך. ומוסיף, זו היא כל התורה כולה. השאר הוא פירוש – לך ותלמד.

ישנם הסברים רבים בדבריו של הלל. איך האמירה הזו, יפה ככל שתהיה, כוללת את כל התורה כולה. אבל מה שפחות מובן בכל הסיפור היא הבקשה המוזרה. למה חשוב לאדם זה ללמוד את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת? ולמה שמאי דוחף אותו? האם לא די שלא יענה לו.

שמעתי פעם פירוש שממש נגע בי.

אנשים הם מגוונים מאוד, שונים מאוד זה מזה. ישנם תכונות רבות לכל אחד מאתנו ולכל אחד חוזקות וחולשות.

כשאדם מעוניין לקבל על עצמו דרך, הוא צריך לבדוק התאמה. האם אני מותאם לדרך הזו. האם התכונות שלי יאפשרו לי ללכת במשימות שאני לוקח על עצמי.

כשאני רוצה להתחיל סוג מסוים של לימודים, של ספורט או דיאטה, או לחילופין אם אני מנסה להפסיק לעשן, יהיה מאוד לא חכם אם לא אבדוק שהתכנית מותאמת ליכולות שלי.

האדם הזה רוצה להתגייר, היהדות מוצאת חן בעיניו, אבל עדיין הוא יודע שיש לו מגבלה. הוא לא תמיד עומד על "שתי רגליים". יציבות היא לא הצד החזק שלו.

אז הוא שואל, האם אוכל ללמוד את התורה גם כשאני פחות יציב?

ושמאי עונה לו בהדגמה פשוטה. בדחיפה קטנה הוא מראה לו כמה יציבות צריך בכדי לעמוד בטלטלות. הוא מוכיח לו כמה חסר סיכוי שהוא יצליח לעמוד מול הגלים והטלטולים שדרכו החדשה תציב בפניו. זה או שתי רגליים, או לא לנסות בכלל.

לעומת זאת, הלל, מלמד אותו נקודה שנותנת כל כך הרבה יציבות. ראיה אמפתית היא בסיס רחב שנותן כל כך הרבה יציבות. אם אתה כבר שם, מרגע שאכפת לך גם מזולתך, אתה כבר בדרך. מכאן תוכל כבר להמשיך את המסע שלך. וכן, גם אם לפעמים תיפול, גם אם לא תמיד תוכל בכל מה שאתה מציב לעצמך. זה לא אומר שאין לך כלום, כי אתה כבר שם, אתה בדרך שלך.

חברים יקרים, אנחנו ניצבים בפני חג השבועות, חג מתן התורה. חג המסמל את היכולת שלנו לבחור את הדרך שלנו.

עברנו עכשיו תקופה לא פשוטה, תקופה בה כמעט כל מה שיציב סביבנו התערער. אבל בשביל לקבל תורה, לא צריך את כל הסובב. התורה ניתנה במדבר, כשאפילו פיסת קרקע משלנו לא הייתה לנו, כשאנחנו מנותקים מהעבר, מהארץ בה גדלנו, ורחוקים עדיין מהיעד אליו שאפנו.

כי התורה היא לא סוף המסלול. להיפך, התורה היא המדריך למסע. למסע של כל אחד מאתנו. וכל מה שצריך בשביל להתחיל מסע, הוא אמונה בדרך ואמונה ביכולת שלי לדבוק בה, לא לאבד את הכיוון והרצון למרות כל המכשולים שיכולים ועתידים לצוף.

אני מקווה שהתקופה שעברנו לא רק החלישה את העמודים עליהם נשענו אלא גם חיזקה את הבסיס של כל אחד מאתנו, בעצמו, בדרכו.

מאחל לכולנו חג משמעותי. שכל הערעור שעברנו, הרגל האחת עליה נאלצנו לעמוד, ילמדו אותנו לדייק את מה שחשוב לנו באמת. ושנזכה לכוון את עצמנו בדרך הייחודית והנכונה לנו.

חג שמח

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*