Home > כללי > מה הוביל אותי להדריך במכינה – בנימין גליקסמן
בנימין גליקסמן 2019

מה הוביל אותי להדריך במכינה?

אחריי השחרור רציתי לעשות דברים שמעניינים אותי. יצאתי לשביל ישראל וזאת הייתה בהחלט מהחוויות הטובות בחיי! הנופים, האנשים הנדירים ורגעים מיוחדים שלא אשכח לעולם. כדי להמשיך לטייל, התחלתי לעבוד באבטחה וליווי טיולים של בתי ספר, תנועות נוער ומשלחות מחו"ל. יצא לי לטייל עם כל קשת הגילאים ועם מגוון רחב של בתי ספר. הפערים העצומים ממש בולטים בעין. לא ייתכן שמסלול חיים שלם של אוכלוסיות נקבע לפי השיבוץ לבתי הספר והכל מוכתב מראש. באמת יש למשרד החינוך השפעה עצומה על הנעשה במדינה ואני מחכה כבר לשר שיהפוך את מעמד המורה למשהו מכובד ולא למשהו שקשה לסגור איתו את החודש. כל זה גרם לי למחשבות קטנות להכנס לעולם הזה ולעשות בו קצת שינויים, אבל הדרך עוד ארוכה.

על אף שנהניתי בתקופה כמאבטח מהשקט והמשטח, הרגשתי שאני יכול ורוצה מעצמי הרבה יותר מרק ללוות קבוצות מאחור. סיימתי את שנת המכינה שלי עם טעם של עוד. התגעגעתי מאוד לעומק שחסר ממש בצבא ובכללי ביום יום. הצטרפתי לתוכנית שמשלבת עבודה מועדפת עם לימודים והייתה לי תקופה מדהימה עם אנשים אדירים. אך לאחר כמה זמן הרגשתי במקום שונה בקבוצה, מקום יותר מוביל ממה שחשבתי שאהיה. המדריך שלי היה דמות ומודל לחיקוי בשבילי. הרגשתי שבזכות זה שבאתי עם ראש פתוח ללמידה ולביקורת קיבלתי ממנו כל כך הרבה. ראיתי איך מסתכלים עליו בהערצה וכמה הוא נותן לנו. לאחר כמה חודשים כאלה של חשיבה עמוקה פנימה החלטתי שאני רוצה להיות מדריך בעתיד, ואפילו מדריך במכינה .

יצאתי לטיול במזרח הרחוק, והייתי בנפאל כאשר שמעתי את הבשורה על אסון נחל צפית. ראיתי איזה שיימינג עשו למפעל בינימין גליקסמן מחזור אהמכינות הקדם צבאיות, אותו מפעל שהוא לא באמת מפעל אלא בשבילי, הוא בית ששינה את חיי ומשנה כל שנה למאות צעירים וצעירות. הרגשתי שאני חייב לו כל כך הרבה ובעקבות האסון, התחזקה אצלי התחושה שאני צריך לקפוץ למים העמוקים ולחזור אליו. וכך הגעתי למכינת מיצר ברמת הגולן.

היום אני מדריך במכינה כבר חמישה חודשים. הימים ארוכים מאוד ולא פשוטים בכלל. ההתמודדיות הם בכל רגע ביממה והאתגרים רבים מאוד. יש לי 21 חניכים שאני מאוד אוהב .ככל שהזמן מתקדם אני מרגיש שהקשר איתם מתחזק ונהיה אמיתי ומשמעותי יותר ויותר וזה באמת גובר על כל הקשיים שציינתי מקודם.

מאז השנה שלי במכינת חנתון – השנה הטובה בחיי – אני לא אותו בנימין. המכינה היא השראה עבורי בכל רגע בחיי ובכל בחירה שלי גם אם אני רוצה בכך וגם אם לא. זה פשוט כבר חלק ממני. החברים שלי מהמחזור הם חבריי הטובים ביותר וקשה לי לדמיין איך חיי היו נראים בלעדיהם.

הבנתי בחיי שקשה לי להיות במקום שלא מאתגר אותי ושאני לא צומח בו.
אני מרגיש כאילו החיפוש אחר משמעות נכנס ליום יום שלי ואפילו עכשיו שאני מדריך במכינה אני מחפש אותו בדברים שאני עושה. אם אני מסתכל על החיים שלי כעל מסע אז אני מרגיש שאני די נהנה ממנו. אני מרגיש שמה שמקדם אותי במסע שלי זה שההחלטות לאן להתקדם באו אחרי חשיבה עמוקה וממקום אמיתי וממני.

אני מרגיש שבעקבות כך יצאתי עם אחלה תרמיל גב ושיש לי מספיק מים ואוכל כדי לסטות קצת מהשביל. אני אפילו מרגיש שיש לי מצפן שעוזר לי לכוון אל היעד הסופי. אולי המסע עצמו זה עצם העניין? לא יודע לענות שוב..

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*