Home > כללי > נותנים בחזרה – בוגרים חוזרים לחנתון
Colors hands up

נדמה שהקיץ הנוכחי מהווה זמן לאיחוד חברים בחנתון, כאשר בימים אלו חוזרים בוגרי התכניות לסיבוב נוסף בחנתון. הקיץ הזה, כמעט כול תכניות החינוך מובלות על ידי בוגרי התכניות שלנו ונותנים בחזרה.

אתל ודפנה השתתפו בתכנית ללימוד עברית המיועדת לילדים יהודים מאיסטנבול שנפתחה ב2012. הן אהבו את תחושת החוץ בגליל ובהיותם בחנתון רקמו קשרי ידידות עם בני גילם מהמקום. "התרגשתי מאוד לחזור לחנתון כמדריכה", אומרת דפנה "כיוון שיש לי זיכרונות טובים כול כך מהמקום".

דפנה ואתל, וחברה נוספת בשם לינדזי עזרו להעביר פעולות לתלמידי כיתה ח השנה. אתל נזכרת ש"המדריכים היו מאוד משמעותיים עבורנו וכעת אני בעמדה הזו". לינדזי שמעה על התוכנית ועל חנתון במשך שנים ולא יכולה הייתה לחכות כדי להיות חלק ממנה. "לבוא לישראל לתוכנית כזו, זו חוויה שכל צעיר צריך לעבור, לחיות ללא המשפחה ולהיות אחראי לעצמך" אומרת לינדזי. שלושת הנשים הצעירות מתכננות לחזור לישראל אחר סיום לימודיהן בתיכון כדי ללמוד באוניברסיטה ואולי אף להישאר.

בוגרי המכינה חוזרים ונותנים מעצמם

אנו נרגשים מכך שכה רבים מבוגרי המכינה חוזרים אלינו, לקיץ ולשנה הבאה. מורדי, שלימד עברית בתוכנית לתורכים, בילה את השנה וחצי האחרונות בחנתון. תחילה בתוכנית "מצפה בגליל" ואחר כך במכינה. עבורו חנתון הוא כמו בית. בייחוד מאחר ומשפחתו חיה בניו זילנד. לאחר שחי 4 שנים בזכרון יעקב בילדותו, מורדי אומר שהוא תמיד תכנן לחזור לכאן וחיפש את ההזדמנויות לכך במהלך שנתו האחרונה בתיכון. "רציתי זמן להסתגל מחדש לישראל והרב אלישע וולפין מקהילת 'ואהבת' בזכרון המליץ על חנתון. תכנית מצפה בגליל הייתה אתגר טוב עבורי אבל לאחריה חשתי שחסר לי משהו על מנת להיות יותר ישראלי – לקבל הבנה מעמיקה יותר של החברה הישראלית והתפקיד שלי בה" אומר מורדי.

היה זה צעד טבעי עבור מורדי להצטרף למכינה בשנה העוקבת. "בדקתי מכינות אחרות אבל לא באמת שקלתי להצטרף אליהן. חנתון התאימה לי בדיוק. אהבתי את קבלת הפנים של הקהילה, את הדגשים של המכינה על נגישות והכלה, דברים שלא היו לי מעולם בניו זילנד. אהבתי גם את המנהיגות במכינה, איתי, יואב ושאר חניכי המכינה". המכינה הציעה למורדי אתגרים גדולים, סייעה לו להתפתח כאדם עצמאי, עם יוזמות והנעה עצמית. "לא הייתי מעלה בדעתי ללמד עברית לפני שבאתי למכינה אבל למדתי במכינה שאני יכול להסתדר עם סוגים שונים של אנשים, לעבוד בצוות ולדרוש מעצמי דברים שבעבר נדמו כבלתי אפשריים. כשירות התנדבותי בחרתי ללמד עברית את ילדי בית הספר היסודי בכפר מנדא. זה היה אתגר שקיבלתי על עצמי. לאחר מכן היה לי קל לומר 'כן' ללימוד עברית של ילדים יהודיים בקיץ".

זמרי מלמדת עברית

זמרי מלמדת עברית

זמרי עלתה לארץ עם משפחתה לפני 10 שנים כאשר הייתה בת 9 והתגוררה בגולן ובזכרון יעקב. היא באה למכינה בחנתון כיוון שאהבה את האווירה של פלורליזם ואת החום שחוותה בביקור וכן בגלל איתי, מנהל המכינה. "החלטתי לבוא לחנתון בקיץ זה כי כמה מחברי גם כן באו לכאן וחשבתי שיהיה נהדר ללמד ילדים יהודים מטורקיה ולקבל עוד חווית לימוד מקצועית. בעבודתי בחנתון, מקום שאני אוהבת ומרגישה בו בבית, אני יכולה להתרכז בעבודה ולא להיות לחוצה".

בספטמבר, שתי בוגרות אחרות של המכינה, אופיר (מחזור ב') ונוגה (מחזור ג') יחזרו למכינה כמדריכות. כשנשאלה מדוע היא רוצה לחזור ענתה נוגה:

"למה לחזור לחנתון..? בשלוש מילים אומר- איך אפשר שלא. איך אפשר שלא לחזור לקיבוץ הזה, עם האנשים האלה. איך אפשר שלא להתגעגע לעשייה טהורה כל כך ומשמעותית כל כך כמו לצד איתי ויואב. איך אפשר לומר לא ללגור מול הנוף המשגע שסובב את הקיבוץ. אני חוזרת בגאווה גדולה למקום מיוחד במינו. אני מתרגשת מאוד גם מהעבודה במכינה וגם מלגור בקיבוץ ולתקופה, לחוות עולם שונה לגמרי ואוירה קהילתית מחבקת".

 אופיר, שגדלה בקיבוץ משאבי שדה, החליטה לשוב לחנתון כי היא יודעת אישית כמה משמעותית החויה בחנתון: "הסיבה שהחלטתי לחזור לחנתון והפעם כחלק מהצוות של המכינה היא פשוט מאד בזכות העובדה שאני יודעת כמה משמעותי המקום הזה יכול להיות מתוך החוויה האישית שלי. זאת אופציה מדהימה לסגירת מעגל, לחזור מהצד הנותן ולהרגיש שיש לחנתון מקום יותר גדול בחיים שלי".

 

 

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*