Home > כללי > מחשבות על מינאמר ועל השנה החדשה

מאת בנימין גליקסמן

 זה היה לפני כמה חודשים אבל חוויותיי מבורמה מהדהדות בי עדיין בחוזקה.

בורמה או מינאמר בשמה הרישמי היא מדינה ענייה במזרח ונמצאת בין תאילנד סין והודו. בורמה קיבלה עצמאות כמונו בשנת 48 רק שכמה שנים לאחר מכן נכנסה לדיכוי של משטר צבאי שפגע קשות בפיתוח המדינה מכיוון שהוא דאג לאינטרסים שלו בלבד. עד היום מכהן המשטר הצבאי בבורמה ואם מעניין אתכם תקראו על הרדיפה שלו אחרי בני שבט המורינגה שבצפון.

כבר באוטובוס הלילה מתאילנד לגבול עם בורמה שמתי לב לשוני בדפוסי ההתנהגות שלהם. עמדנו במעבר הגבול בזריחה, אני ומאות בורמזים שסחבו תיקים וסלים בדרכם חזור הביתה מתאילנד. הבורמזים הם בעצם "התאילנדים של תאילנד" וזה עוד מדד להבין את רמת העוני במדינה הזו.

אחרי כמה ימים בהם הייתי לבד וחוויתי כמה חוויות מאוד מעניינות פגשתי מטיילים נוספים שאיתם יצאתי לטרק של כמה ימים. בטרק הרגשתי כאילו חזרתי במכונת זמן לעבר. הדמיון שלי לקח אותי לסיפורים של סבתא שלי שהיא צברית גאה ולארץ ישראל של פעם של אותם חלוצים.  הכל היה כל כך פשוט ,הכפרים השדות קשה לי להמחיש את אותה הרגשה של קסם.  הנקודה העיקרית שלי היא האנשים, האנשים שנחמדים בצורה כל כך קיצונית ונותנים לך הרגשה של בן בית. הנשים שמחייכות בקטיף הצ'ילי האינטנסיבי,האנשים שמחויכים גם בסלילת הכבישים בצורות מיושנות בלשון המעטה ובשיא החום פשוט מבסוטים.  אנשים שבאים לקראתך ועוזרים לך מטוב לב ולא יקחו ממך שקל(או צאט המטבע המקומי) בתמורה.
איך זה שחודש שלם לא שמעתי צעקה אחת או קללה אחת?

איך אני אסביר את האחווה והמסירות למשפחות שלהם?
יש לי עוד מלא סיפורים ודוגמאות ואם זה מעניין מישהו מוזמנים לפנות אליי בשמחה למרות שאני הכי ממליץ פשוט לטוס לשם ולחוות מקרוב כי באמת קשה להמחיש אבל בכל זאת אנסה לתת דוגמא נוספת: הגעתי למקום שקרוב לעיר הבירה שנקרא טבראווה סנטר והוא בעצם מאין בית חולים לנפש.  יש שם אנשים שחולים פיזית , כאלו שחולים נפשית וכאלו שפשוט אין להם איפה לגור, והמרכז הזה חי מתרומות וממתנדבים מכל העולם. באחד הבקרים יצאתי עם כמה נזירים לכפר הסמוך לאסוף תרומות למרכז,הלכנו בטור מדורג אני והנזירים ומלפנינו היה רכב חפ"ק כזה שמודיע לכפר שאנחנו מגיעים. כאשר ראיתי את שורות האנשים הרבות שמחכים עם שטרות כסף וסירי אורז נהיה לי עור ברווז. 

זה העני שנותן לחסר כל" אמרתי לעצמי". 

הלכנו יחפים בהגדרה ושרף לי קצת בכפות הרגליים אך באותו רגע שחכתי מזה לחלוטין וזה לא הזיז לי יותר.

אחרי עזיבתי את בורמה התבוננתי ביומן שלי וניסיתי לנתח את מה שחוויתי ובעיקר לנתח איך לעזעאל הבורמזים האלה כל כך נחמדים אבל כולם באמת כולם!! תהיתי אם זה בגלל שהם דבקים בדת שלהם ומתמלאים מהמצוות? האם זו התרבות שלהם והיא טרם התקלקלה? יכול להיות אבל אני חושב שזה בעיקר צורת החיים שלהם. חיי הפשטות החיים בלי להסתכל על הדשא של השכן, החיים של מה שכן יש לי ולא מה שאין לי ואולי אני צריך. אין להם תאוות בצע אין להם גנבות ואין להם רדיפה אחרי העוד ועוד רדיפה שלא נגמרת לעולם. הם אנשים פשוטים טובים ומאושרים.

חשוב להבהיר ומי שמכיר אותי יעיד,אני לא איזה היפי ולא מתיפייף למרות שזה כיף לפעמים.
אני מודע לעולם בו אנו חיים אבל אני באמת מאמין שאפשר פשוט יותר, ושארצות הברית היא לא מודל טוב לחיקוי..

אז מה ניתן ללמוד לשנה החדשה?
אולי אם נחיה בפשטות יותר נבין למה אנו זקוקים באמת נתקרב יותר למהות ואז יהיה לנו יותר מקום וזמן לפעול לטובת האחר? אולי אם נהיה צנועים יותר האחר ירגיש יותר בנוח לגשת אלינו?

מאחל לכולם שנה טובה ומתוקה, שנה של פשטות ונתינה שנה של התמלאות ממשמעות.

בנימין (ביניה) גליקסמן, מחזור א', מכינת חנתון

 

בנימין משוחרר כבר שנתיים וחזר לא מזמן מטיול במזרח הרחוק.
השנה הוא יהיה מדריך במכינת מיצר שבגולן.

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*