Home > כללי > מהמכיניסטים שלנו – יובל כהנה

יובל כהנהיום שישי בצהריים. 

אני שוכבת בספה במצפה וקוראת ספר.
חמים היום, יותר ממה שאמור להיות, הבריזה מלטפת את הגוף והנוף אפרפר, ירוק, רגוע.
טלפז ונפתלי מנגנים בגיטרה ושרים, צוות תכנים יושב יחד ומדבר על כל מיני דברים, תחושת קדושה באוויר, הצלילים משתלבים עם הרוח ומלווים את השמש בדרך לשקיעתה, הכל מתחבר ויוצר אווירה שמתחשק לי לשמור בקופסא כדי שאוכל לחוות אותה מתי שרק ארצה.
גן עדן, שלוות עולמים, בועת טוב ואושר. לאט לאט יוצא עוד מישהו לבוש חגיגי לשבת ומתיישב עם החברה בכיכר, מצטרף לשיר, מחוייך, אוהב. חלק עוד יושבים על הנדנדה, צוחקים, מחובקים.

זה מסוג הרגעים שכלום לא חשוב וזה מה שהופך אותם לכל כך יפים. כל המתחים נעלמים, אף אחד לא עייף, אף אחד לא לחוץ, לא משנה מה הספקת לעשות ומה כן, עכשיו נכנסת השבת, עכשיו הכל בסדר, עכשיו הקסם מתחיל.

תחושת הודיה מציפה לי את הלב, אני מרגישה ברת מזל להיות כאן.

זו תחושה שמלווה אותי הרבה במכינה, אני מוצאת את עצמי המון פעמים מרחפת, מנסה להסתכל עלינו מבחוץ, ואני נושמת נשימה עמוקה ומחייכת לרווחה, כי אני מבינה שזה המקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו בשלב הזה של החיים שלי.

המקום הזה לוקח את המחשבות, השאיפות, החששות, הפחדים, והתשוקות שלי- ומותח אותם, מרחיב אותם.

אני נפגשת עם אנשים, עולמות, מקומות בדמיון ובמחשבה שלא חשבתי שקיימים בי.

נחשפתי לעולם חדש, עולם היהדות. מתחום מאוד רחוק ולא רלוונטי עבורי זה הפך לנושא שאני חושבת עליו יום יום, מנסה להבין מי אני בתוך העולם הזה ואיזה חלק בו אני חיה.

הוא ענק, ככל שאני יודעת יותר כך עולות בי יותר שאלות, ספקות, תובנות ותהיות. בדבר אחד אני כן בטוחה- זה לא משהו שאפסיק ללמוד, יש בעולם הזה כל כך הרבה חכמה וערך, חיי יהיו מלאים בלימוד ורוח.

מעולם לא דיברו איתי בצורה כזו על היהדות, זה תמיד היה תחום לא חשוב, ״איש איש באמונתו יחייה״ ושם זה נגמר, אז חייתי באמונתי ואף אחד מעולם לא ערער עליה.

משיעור לשיעור אני מבינה כמה המציאות בה אנחנו חיים מורכבת, לכל סוגייה יש אלפי צדדים ודעות.

גם כאן תחושת הידיעה מקשה ומעניינת כאחד, יצא לי לדבר על זה עם המון אנשים- אנחנו לעולם לא נצליח להתעלם אחרי כל מה שאנחנו יודעים, הרצון לעשות הוא ענק, וכך גם כמות הדברים שדורשים שינוי ותשומת לב במדינה שלנו.

יש שיעורים שהטקסטים והדיונים בהם כל כך מרגשים אותי שהגוף שלי רועד, הרגל קופצת כדי לשחרר את האנרגיה, הדופק עולה והראש לא מפסיק לעבוד.

״ההפך מלשכוח זה לכתוב״, משפט שנאמר פה הרבה. אני משתדלת לממש אותו, כותבת כל דבר שעולה במחשבותיי וכל דבר חדש שארצה לקחת איתי להמשך הדרך.

המודעות לעובדה שהשנה הזו חולפת מהר לפעמים מתישה אך חשובה ואמיתית, נובעת מתוך ההבנה שכל שניה במקום הזה היא מתנה.

 

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*