Home > כללי > יום שחור בתולדות העם היהודי

יום שחור בתולדות העם היהודי

גבי אנדי

השתתפתי בהפגנת מבקשי המקלט ותומכיהם בכיכר "הבימה" לפני מספר שבועות. הגורם להפגנה עלול להישמע "סביר" אבל הוא מאיים בעיני על עצם זכותה של ישראל להיקרא "מדינה יהודית" –ועל אחת כמה וכמה ,על זכותה לטעון לקשר למורשת השואה.

במילים פשוטות ,ממשלת ישראל מנסה לאלץ  רבים מאד ממבקשי המקלט  מאריתריאה ומחבל דרפור בסודאן ללכת אל מותם. כן, קראת נכון .לא פחות ולא יותר.

אף מדינה בעולם המערבי לא מגרשת פליטים מאריתריאה ודרפור מתוך הידיעה שבכך הם מסכנים את עצם קיומם. אף לא אחת.

אז מה עושה ממשלת "המחנה הלאומי"  שלנו ,הסופר-סופר גאה ביהדותה? במקום להפעיל חשיבה יצירתית  מהולה ברגישות אנושית וערכים יהודיים נאורים כדי להתמודד עם האתגר שנוצר לטובת הפליטים והתושבים הוותיקים של דרום תל-אביב כאחד , היא מתעקשת—כבר עשר שנים ויותר—להתעלם מהמציאות ולהתרכז בהסתה ובהכרזות ש"כולם יגורשו". לשם כך היא מסרבת להתייחס אפילו לצרכים הבסיסיים ביותר של הפליטים (מעט השירותים שיש להם מסופקים על-ידי עיריית תל-אביב וארגון "רופאים למען זכויות אדם" וארגוני זכויות אדם אחרים ) אבל דאגה להקים עבורם בית סוהר ומתקן כליאה בלב הנגב המדברי. ואולם, כפי שנאמר על קבוצה אחרת "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" .

במהלך כל זה , שתי מדינות אפריקאיות הזקוקות לסיוע ישראלי—רואנדה ואוגנדה—שוכנעו "לקלוט" את אלה שיסכימו לטוס אליהן תמורת "מענק פרידה"—אבל כל אלה שהתפתו לכך נאלצו לצאת משתי המדינות האלה מהר מאד ולעבור את דרך החתחתים ללוב כדי לנסות את מזלם  על  אחת מהספינות הרעועות הידועות לשמצה. חלקם, כמובן, אינם כבר בין החיים.

ואז הגו המנהיגים הכל-כך-גאים-ביהדותם שלנו רעיון  עוד יותר גאוני: כיוון שאי-אפשר לגרש פליטים משתי המדינות האלה והחבר'ה כבר מבינים שאין להם מה לחפש ברואנדה ואוגנדה—נרעיב אותם ! על פי "חוק הפיקדון" החדש, כל מי שמעסיק אריתריאי או סודאני חייב להפריש 20% מהנטו—לאחר כל ההפרשות האחרות—לקופה שתיפתח רק כאשר הם עולים על מטוס בנתב"ג. המשמעות עבור המשפחות האלה—רובן עניות, כולל לא-מעט משפחות חד-הוריות—היא או להיזרק לרחוב או לטוס אל מותם. הציבור הגדול—והמרשים—שפגשתי בהפגנה הכריז שאין בכוונתו לטוס אל המוות. אולי בג"ץ יתערב. אולי בכל זאת הגזרה תבוטל…

אבל דווקא אצלי משהו נשבר. מעבר לערכים האוניברסליים של היהדות ( כגון  המצווה המקראית "לא תסגיר עבד אל אדוניו…עמך ישב באחד שעריך…" ) ולתובנות הערכיות שגיבשנו  במשך הדורות כעם של פליטים בני פליטים בני פליטים , הגיבורים הגדולים שלי מאז שעמדתי על דעתי  היו חסידי אומות העולם בתקופת השואה– ופיתחתי במקביל תיעוב חריף למשת"פים הישירים והעקיפים של מכונת ההשמדה הנאצית. והנה, ממשלה "לאומית-לאומית-לאומית" שמתעקשת שכל אורח נכבד מחו"ל יבקר ב"יד ושם" מצטרפת בנפש אטומה לחבר המשת"פים של הרשע

בשולי ההפגנה התקבצה קבוצה של חמישים יודיאו-פשיסטים נוטפי שנאה שצעקו  בעזרת מיקרופונים ותופים גידופים קולניים. היו שם הרבה דגלים, הרבה כיפות גדולות , הרבה ציציות—ציבור עם הרבה סממנים יהודיים חיצוניים המתעקש , עם זאת ,לרמוס ברגל גסה את הערכים האוניברסליים המרכזיים של היהדות.

חוק הפיקדון מסמל את תחתית הנפילה המוסרית של אלה המדברים—והמחוקקים—בשמנו. חייבים לבלום אותו בטרם ניקלע למציאות איומה שקשה לראות איך ניחלץ ממנה.

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*