Home > כללי > יום הבינלאומי למען שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ביום 3.12.19 צויין בישראל ובעולם את היום הבינלאומי למען שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במטרה לעודד, לטפל ולקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בכל העולם, ולשם העלאת המודעות ליצירת סביבת חיים נגישה שתאפשר לכולנו לחיות חיים מלאים תוך כבוד, הוגנות ומימוש עצמי מלא. אצלנו, במדרשה ובמכינה בחנתון, משולבים *מדי שנה* (מאז המחזור הראשון) חניכים עם מוגבלות, שלוקחים חלק ב*כלל* הפעילויות – החל משיעורים בכיתה ועד סדרת ניווט במדבר. אנחנו מאמינים שבעולמנו הקטן יש מקום ל-כ-ו-ל-ם ומשתדלים ליצור יש בעולם שבו הרבה פעמים, פשוט אין. בעקבות ההצלחה בשילוב החניכים, הוקמה במועצת המכינות הקדם צבאיות תכנית "שיבולים" להשתלבות צעירים עם מוגבלות, במטרה לתת להם זכות שווה להשתלב במכינות הקדם צבאיות כהכנה לשירות צבאי משמעותי עבור הצעירים, ובכך להשפיע על עתידם כחלק אינטגרלי בחברה הישראלית הכללית.

להלן עדויות של בוגרינו, שלמדו, בכו, צחקו, והתבגרו ואנחנו גאים בהם כל-כך.  

דקל לין, בוגר מחזור ג' המתמודד עם שיתוק מוחין ונכה ב-100% עם סייעים צמודים. לאחר לימודיו במכינה, סיים תואר

דקל לין

ראשון באוניברסיטת חיפה. דקל הוא פעיל חברתי, מתגורר במשמר העמק ולאחרונה נכנס למקום ה-34 ברשימה של המחנה הדמוקרטי לכנסת. הוא מספר: "במכינה הרגשתי שמתייחסים אליי כשווה בין שווים עם המגבלה, כלומר מודעים לזה עם כל ההתייחסויות המיוחדות שצריך. למשל, כשהייתי צריך לצאת כדי לעשות כל מיני דברים במהלך השיעורים, אפשרו לי תמיד ותמכו בי תוך כדי. במכינה הכרתי חברים טובים לכל החיים, כמו נגה קומי שהיא אחת החברות הטובות שלי עד עצם היום הזה. מהלימודים, לקחתי את תחושת השליחות שאפשר לשנות דברים בחברה הישראלית, דבר שידעתי גם קודם לכן אבל זה חיזק לי את התחושה".

ישראל פורמן, בוגר מחזור ה', המתמודד עם שיתוק מוחין. ישראל הוא אלוף ישראל לשעבר בשחייה פראלימפית, התנדב לצבא ושירת בטייסת תחזוקה בשדה דב. ישראל מתגורר ברעננה. הוא מספר: "במכינה הכרתי חברים יקרים שעזרו לי בכל, תמיד. זה בעצם הדבר הכי משמעותי מבחינתי – האנשים סביבי, שקיבלו אותי למרות שיש לי מגבלה פיזית. החוויות הזכורות לי ביותר ואלו שהשאירו בי חותם עמוק הם המסע של אגמון החולה והכנס בירושלים".

עידו רוזנברג בעיתון אוגוסט 2019עידו רוזנברג, בוגר מחזור ו' ומחזור א' של תכנית הלימודים בשנה ב', המתמודד עם מחלת קרוהן בדרגה גבוהה, מתגורר בשמשית. הוא מספר: "עברו שנתיים ועדיין כשנזכרים יש חיוך על הפנים. כל רגע פנוי שנוצר, נוצל בדרך הכי טובה. הרבה חוויות שיישארו איתי לעוד תקופה ארוכה, והיום אני יכול להגיד שאת רוב הזהות שלי גיבשתי בשנה וחצי שלי בחנתון. כיום אני עושה שירות לאומי בכפר נהר הירדן. שונה מאוד מהמכינה אבל מדהים לא פחות. בואו להתנדב!".

אלון גלעדי, בוגר מחזור א', בן 25 מקיבוץ עין השופט, מתמודד עם תסמונת טורט. הוא מספר: "מכינת חנתון היא הרבה דברים בשבילי, אבל בראש ובראשונה מקום שמסמל עבורי התבגרות. המכינה הייתה, עבורי, העבודה הראשונה. האחריות האמיתית הראשונה. ההיכרות שלי עם עולם בו דעתי האישית לא רק מקובלת (וכפועל יוצא גם משפיעה על העולם מסביבי והאנשים הנמצאים בו) אלא גם נדרש ממני לספק אחת. במכינה גיליתי שאני אוהב ללמוד (ואם יורשה לי – שאני גם תלמיד לא כל כך רע כמו שחשבתי עד אז). במכינה הכרתי אנשים קרוב יותר ממה שחשבתי שאפשר. במכינה היה לי לפעמים קשה – ואז זה עבר. במכינה הלכתי פעם 40 ק"מ בלילה אחד עם עוד שלושה חברים, סתם כי רצינו. בדרך איבדתי את שק השינה שלי (אני מניח שהוא עוד שם, נח מתחת לשכבות הבוץ בתל חנתון, מחכה שארכיאולוג עתידי כלשהוא יחפור אותו) וכשהגענו לבית יגאל אלון בו נקבע לנו למחרת סמינר קבוצתי, החברים שלי כיסו אותי בכל הבגדים שהיו להם בתיק. כששאר המכינה הגיעה בבוקר הם ראו אותנו מצונפים יחד בכניסה לבניין – החברים שלי בשק"שים, ואני מתחת לערימת מגבות ומכנסי ג'ינס. המכינה הייתה בעבר, אך עבורי היא עדיין – במחזור שלי שאני עדיין רואה, בחגי הבוגרים בעובדה שבכל פעם שאני שומע דעה שונה משלי אני מוצא את הכוח לא לרוץ בכיוון השני ולהקשיב לאדם שמדבר איתי. מכינת חנתון בשבילי היא בית, ובית נשאר איתך – גם כשאתה לא בבית. היום אני לומד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בקולנוע, והרבה בזכות המכינה".

ינאי ירקוני, בן 20 ממושב תלמי אלעזר, בוגר מחזור ו', מתמודד עם מחלת הסרטן. הוא מספר: "אף פעם לא אשכח את הימים הראשונים במכינה – ביום, שגרת הלימודים המרתקת, ובערב, יושב במצפה עם כולם ומספר לחלל האוויר את "ההיסטוריה הרפואית שלי". מובן שישב לידי מישהו (כל פעם מתעניין אחר) אך בתור לקוי ראייה שלא רואה בחושך, כך היה נדמה לי. למכינה הגעתי בעיקר כדי למצוא חברים ולהתנסות במסגרת של מגורים מחוץ לבית עם עוד חניכים בחדר, הלימודים היו בונוס עבורי. נהניתי מכל הלימודים שהיו, אולי במידה שונה אבל כולם היו מעניינים מאוד. הכי הכי כיף ותורם לאווירה היה לפתוח את השבוע עם ניגון תפילה עם ראש המכינה הרב יואב אנדי. בזכות הסדרות (טיולים) ביקרתי במקומות שסביר להניח לא הייתי מבקר בהם לולא המכינה, כמו יהודה ושומרון, מזרח ירושלים, אפילו מקומות אקראיים שביקרנו בהם בטיולים כגון קיבוץ דן, כפר הנשיא, חוף אמנון שבכנרת, ובטח שלא הייתי מתנסה בניווטים… והכי חשוב, בזכות סדרת הניווטים למדתי לאהוב קפה שחור ומלפפון חמוץ. אז אפשר להגיד שהתבגרתי כי עברתי את שלב ה"רק שוקו", ודבר שני, במכינה התנסיתי מספר פעמים בדיבור מול קהל, מה שהיה (ועדיין אבל קצת הרבה פחות) מאוד קשה לי ולמדתי משהו על עצמי, קיבלתי בטחון לפנות בעצמי לנותני שירות (פקידים או אפילו סתם מורים פרטיים) ולא לחכות שיעשו את זה בשבילי".

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*