Home > כללי > המתח בליל הסדר בין חידוש לשימור

מאת נורית נוביס דויטש

 המתח בין חידוש לשימור בליל הסדר הוא מובנה ביהדות, וכנראה בכל דת. בצד אחד של משוואת המתח הזה נמצאת השגת החוויה הרוחנית מתוך הטקס הקבוע, מתוך הזכרון של שנה שעברה, ושל בית אבא, ושל אלפיים שנות. בצד השני של משוואת המתח נמצאת המרידה במוכר, בקבוע, וחיפוש השבילים הבלתי סלולים – היציאה למדבר, הבריחה מהעבדות, האירוע שאף פעם עוד לא הומצא, המילים לבטא את אהבת האל, שאף אחד עוד לא כתב לפני. וגם זה כמובן מסלול מוכר וחשוב של דתיות.

נסו לחשוב על אירוע, טקס, מאכל מסורתי, שאתם אוהבים בדיוק כמות שהוא. אולי זוהי מנה מסוימת שסבא מבשל? טקס יום-הולדת במיטה בבית? ניגון הקידוש המשפחתי? יום כיפור בבית הכנסת השכונתי?

ועכשיו תחשבו על משהו שאתם עושים באופן קבוע אבל הייתם שמחים מאוד לוותר עליו או לשנות אותו, אירוע או טקס שהוא כמין קליפה ריקה שלא עושה לכם את זה יותר. אולי עבורכם זהו טקס יום העצמאות בטלויזיה? היציאה המשפחתית למלון פעם בשנה? או אולי דווקא טקס יום-הולדת במיטה בבית? ניגון הקידוש המשפחתי? יום כיפור בבית הכנסת השכונתי?

למעשה, אותם הדברים יכולים להיות מתאימים לחלקינו כמו כפפה ליד, ומעייפים וריקים ממשמעות לאחרים. יתר על כן, אפילו בחוויה הפנימית של אותו האדם המצב יכול להשתנות, לעיתים בין לילה, כשאירוע שהמשמעות שלו נעוצה בחזרתיות שלו מפסיק פתאום לחולל את קסמו.

חוקרי דת מציינים שאם בוחנים כיצד 'נולדו' רוב הדתות הגדולות, מגלים דפוס קבוע, המכונה "The church-sect cycle". קם אדם בבוקר — נביא, חוזה, הוזה — ובועט בכל המוסכמות הדתיות של חברתו. הוא מקים מה שמכונה "כת" והדרך שלו חדשה ומרגשת, ומצטרפים תלמידים, והממסד דוחה אותו – ובהדרגה הכת הופכת לדת. ומתמסדת לה, ושוב קם אדם שלא יכול יותר לשאת את הטקס שהפך להשגרה, וכל המעגל מתחיל מחדש. מעגל כזה של שימור לא  קורה רק ביצירה של דתות חדשות כמו הנצרות, האסלאם, הבודהיזם, אלא גם בתוך כל דת גדולה. למשל, ביהדות, החסידות, התנועה הרפורמית, ועוד הם נסיונות להגיב להסתיידות דתית שפעם נחשבה למסורת מרגשת.

כדי להמחיש את המתח בין שימור לחידוש סביב ליל הסדר, להלן קטע שכתב הוגה מסוים. נסו לנחש במי מדובר:

"…החג הוא געגועים, הוא טקס. וטקס פירושו – את זה שרים, את זה מברכים, את זה אומרים, את זה טועמים… יש בו התחלה ומסלול מתפתח, סמלים מתפענחים, … מתח והרפייה… חג ו'דבר חדש' הם דבר והיפוכו. אפשר לחדש ריקוד, אפשר לחדש לחן לשיר אך אי אפשר לערוך הגדה-של-פסח חדשה בתוכן ובמבנה שלה. פרקי הטקס חייבים לחזור על עצמם. לא נוכל לומר: 'בוא נקצר, נדלג, נכניס קטעים חדשים.  [כי] החג – מחייב!"

מי לדעתכם כתב את זה? החזון איש? הרב הראשי לישראל?

אולי תופתעו לשמוע שכתב את זה אריה בן גוריון, המייסד המיתולוגי של מכון החגים בקיבוץ בית השיטה, ואת זה כתב, יש לציין, אחרי שיצר את ההגדה הקיבוצית. כן! אחרי שחידש אותה, שמר עליה בקנאות מפני שינויים.

אבל עם כל הזדהותי עם הסנטימנט של אריה בן גוריון, חוששתני שטעה. יש מספר סיבות טובות להכניס שינויים בעיצוב הטקס של ליל הסדר: הראשונה היא רלוונטיות בתוכן   אם יש דברים בהגדה שלא מרגישים רלוונטיים לנו, או מעוררים מבוכה ואי נוחות, או סתם מרגישים זרים – אולי ראוי לשנותם.

לדוגמא, יש כאלו שקשה להם היום לומר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך". ולכן בתנועה הרפורמית חידשו ואומרים משפט שמקורו בהגדות מתקופת הרנסנס: "שפוך אהבתך על הגויים שידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים".  

השניה, חידוש פירושו עניין. דברים שחוזרים על עצמם נעשים משעממים, ואילו החידוש מעורר למחשבה, לחוויה רוחנית, ובסופו של דבר  לפעולה בעולם. מה שטוב בסדר פסח הוא שבגלל שכולו מסורת על גבי מסורת, כל שינוי קל ביותר הוא חידוש של ממש. לדוגמא באחת השנים הקודמות בליל הסדר, הגשנו לצד החרוסת, גלידת בן אד ג'ריס בטעם חרוסת (הסדר שלנו צמחוני) וזה היה חידוש קטן אבל מרענן (וגם טעים!).

וסיבה שלישית היא הצורך בהתאמה למצב המשפחתי המשתנה. ברור שהצרכים של מבוגרים שונים מאלו של ילדים, ונסיון לכפות על ילדים סדר שלא מתאים להם יוצר הרבה קשיים. הפיתרון שאליו הגיעו הקיבוצים של פעם, מופיע בתקנון של אחד הקיבוצים הגדולים:

ד.  יש לשמור על השקט משך כל קריאת ההגדה. הציבור מתבקש שלא לפצח  מצות, אלא בשעת האכילה. הילדים  חייבים לשבת בשקט ע"י הוריהם.

 ה.  ילדי הגנים ישתתפו ב"סדר" עד לאכילת המנה הראשונה (אינם  משתתפים באכילתה!) מיד לאחר "הא לחמא" יש להוציא את ילדי הגן מחוץ לאולם,  מצד מערב, שם תחכה מכונית לילדים, והמטפלות תסענה להשכיב אותם.

נו טוב, נסיון יפה, אבל לא ממש רלוונטי. מכיוון שלרובינו אין מטפלת שתסיע את הילד ברכב אחרי המצה הראשונה לישון, וגם מכיוון שזה די נוגד את עצם הרעיון הבסיסי של הסדר, "והגדת לבנך", הסדר צריך להשתנות משנה לשנה.

לסיכום, יש שיקולים בעד שימור בדת ושימור המסורת בליל הסדר. במקביל, יש שיקולים בעד חידוש בדת ובליל הסדר. למעשה, ליל הסדר הוא כנראה אחד המצבים שבהם המתח הזה הכי בולט, וסביר להניח שבכל רגע נתון יהיו כאלו בסדר שלנו שרוצים  יותר שימור וכאלו שרוצים יותר חידוש. ליל הסדר הוא הזמן בשבילכם להתחבר לשמרן הקטן שבתוככם, וגם להתחבר לרפורמטור הקטן שמסתתר בכם, ולשחרר את שניהם לחזית הסדר כדי לראות מה יקרה כשיפגשו. מה שבטוח, יהיה מעניין!

מאחלת לכם חג שמח מאוד, וכשר בדיוק במידה שמתאימה לכם.

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*