Home > כללי > בכל מקום בו מישהו חוגג מישהו אחר בודד – הרב יואב אנדי שבועות תש"ף

השמש יצאה, הקורונה גם בדרך החוצה ואנחנו חוזרים לשגרה. האם כך? חלקנו חוזרים לשגרה, חלקנו חוזרים, אבל לא לשגרה אלא למציאות חדשה, וחלקנו עדיין בתוך הקורונה והשפעותיה.

הלוואי והקשיים היו מתחלקים באופן שווה בין האנשים החיים על פני הכדור הזה, אבל המציאות שונה, כפי ששר פוליקר את מילותיו של יהונתן גפן, "בכל מקום בו מישהו חוגג מישהו אחר בודד…", וקל, קל לנו לשכוח זאת. יש שעדיין בבתיהם, יש שבבתי חולים, יש שחרדים, יש שמוגבלים, יש שמובטלים ואפשר להמשיך עוד את הרשימה.

אחד הדברים היפים והמאתגרים בחגי ישראל הוא שהמסורת אומרת לנו "עת לשמוח", אף אם אתה ממש לא במקום של שמחה, ואפילו בחרדה או עצב גדול.

המדרש על מתן תורה מציע הדרגתיות והבחנה בין קבלת התורה של כל אחד ואחת מישראל:

בוא וראה האיך היה הקול יוצא אצל ישראל – כל אחד ואחד לפי כוחו: הזקנים היו שומעים את הקול לפי כוחם והבחורים לפי כוחן, והנערים לפי כוחן, והקטנים לפי כוחן, והיונקים לפי כוחן, והנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו, שנאמר "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" – בקול שהיה יכול משה לסבול. וכן הוא אומר (תהילים כ"ט): "קול ה' בכוח!" – "בכוחו" לא נאמר, אלא "בכוח", שכל אחד ואחד יכול לסבול. (מדרש תנחומא לשמות כ"ה)

במתן תורה כל אחד קיבל את התורה לפי כוחו. התורה אותה תורה היא, אך הקבלה שונה אצל כל אחד מאיתנו. אולי זו גם ההצעה איך לקיים את ציווי השמחה בשנה זו – כל אחד ישמח לפי כוחו.

חג השבועות נקרא גם חג הקציר. החקלאי זורע, וממתין עד הקציר. איך יצאו החיטים? השעורים? לפי הגשמים. החקלאי משקיע ממרצו אך בסוף יש דברים שאינם בשליטתו. יושבים, מחכים וסופרים את הימים לעומר.

למי שחי בארץ ישראל ניתנה הזכות להרגיש בצורה משמעותית את השילוב המיוחד והמשמעותי בחג השבועות בין חג מתן תורה לחג חקלאי, בין אירוע שכולו מוקדש לחיבור ל"שמיים" לבין חג של חיבור לאדמת הארץ ותוצרתה.

זאת לא הייתה שנה רגילה, לא כולנו באותו מצב, אבל על כולנו בשבועות לחשוב על יבול השנה שלנו, לפי כוחנו, לפי מקומנו, לפי הבנתנו.

מה היבול שלנו בשבועות תש"ף? האם השתנינו בשלושה החודשים האחרונים? האם משהו השתנה בתפיסות שלנו, האם למדנו שיעור נוסף בכיבוד הורים, האם למדנו מה הדברים היקרים לנו, האם אנו חוזרים בחדווה לעבודה או שרוצים לשנות עיסוק, האם אנו מעריכים את הבית או את החירות לצאת ממנו, או את שניהם? מה כוחנו השנה לקבל את התורה – האם הוא רב יותר או מועט יותר?

ראוי לחשוב על כך גם כקהילה. כל אחד לפי כוחו, אך כולנו יחד – עם אלו שלא חזרו לשגרה, אלו שעדיין בבית, אלו שעדיין בחרדה, אלו שלא בקו הבריאות, אלו שעדיין בבידוד – לא נשכח אף אחד ונחגוג כקהילה!

חג השבועות מלמד אותנו שהאדם הוא המקבל את התורה, אך היבול אינו תלוי רק בנו. התחלנו בפוליקר ונסיים בביאליק –"מה למעלה? מה למטה ?רק אני, אני ואתה…..שנינו שקולים במאזניים בין הארץ לשמיים". איננו רואים מה למעלה, ולכן לא ראוי לייחס לו כוונות ברורות. לא ננסה לספק סיבות למציאות לא מובנת, אלא נחפש את המשמעות כאן, ביני לבינך, וממנה גם נוכל לחבר בין הארץ לשמיים.

חג שבועות שמח,

יואב

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*